1. שבירה
אור נע במהירות שונה באוויר ובמים. כשהוא חוצה את הגבול ביניהם בזווית, כיוונו משתנה. זהו אותו עיקרון שגורם לקשית בכוס להיראות כאילו נשברה.
אתם עומדים מול גשם, אבל השמש מאחוריכם. פתאום מופיעה בשמים קשת שאי אפשר להתקרב אליה. איפה היא באמת נמצאת, ולמה כל צופה רואה קשת אחרת?
בשעות אחר הצהריים יורד גשם קל. אתם רואים קשת מעל שדה, נוסעים לכיוונה, והיא נסוגה. זה קורה מפני שקשת אינה קשת צבעונית התלויה במקום מסוים. היא תבנית של אור שמגיעה אל העיניים שלכם ממיליוני טיפות הנמצאות בזווית מתאימה ביחס לשמש ולכם.
כל טיפה היא כדורון מים קטן. אור שמש לבן נכנס אליה, משנה כיוון, מוחזר מן הצד הפנימי ויוצא שוב. הצבעים אינם יוצאים בדיוק באותה זווית. כאשר אינספור טיפות שולחות אליכם צבעים בזוויות המתאימות, העין מחברת אותם לקשת. אדם שעומד שני מטרים לידכם מקבל אור מטיפות אחרות, ולכן במובן מדויק הוא רואה קשת אחרת.
הטיפות שמחזירות אליכם אור אדום נמצאות סביב קו דמיוני העובר מן השמש דרך הראש שלכם אל הנקודה שמנגד. כולן יוצרות חרוט של אור, והעין פוגשת את שפת החרוט כמעגל. מן הקרקע האופק מסתיר בדרך כלל את חלקו התחתון, ולכן רואים קשת. ממטוס, מגובה רב או מול ערפל מתחת לצופה אפשר לעיתים לראות מעגל כמעט שלם.
אור נע במהירות שונה באוויר ובמים. כשהוא חוצה את הגבול ביניהם בזווית, כיוונו משתנה. זהו אותו עיקרון שגורם לקשית בכוס להיראות כאילו נשברה.
מקדם השבירה של מים תלוי מעט באורך הגל. סגול מוסט יותר מאדום, ולכן האור הלבן נפרד לרצף צבעים. אין בטיפה צבע מוכן מראש.
חלק מן האור מגיע לצד האחורי של הטיפה וחוזר פנימה, כמו ממראה חלקית. בקשת הראשית מתרחשת החזרה פנימית אחת.
האור נשבר שוב כאשר הוא יוצא מן המים לאוויר. עוצמתו מרוכזת סביב זווית של כ-42 מעלות לאדום וכ-40 מעלות לסגול ביחס לכיוון הנגדי לשמש.
שנו את גובה השמש ואת כמות הטיפות. ההדמיה מפשטת את המציאות, אך מלמדת את היחסים החשובים: השמש מאחור, מים מלפנים, ושמש גבוהה מדי דוחפת את מרכז המעגל מתחת לאופק.
נהוג למנות אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, אינדיגו וסגול. החלוקה לשבעה צבעים מזוהה במיוחד עם אייזק ניוטון, שחקר במאה ה-17 כיצד מנסרה מפרקת אור לבן וכיצד מנסרה נוספת יכולה לשלב את הצבעים בחזרה. אבל בטבע אין שבע רצועות חדות. הספקטרום הוא רצף, והגבולות שאנחנו נותנים לצבעים מושפעים גם מן השפה, מן התרבות ומאופן פעולת הראייה.
הסדר בקשת הראשית קבוע: אדום בחוץ וסגול בפנים. הטיפה אינה צובעת את האור. אור השמש כבר מכיל טווח גדול של אורכי גל נראים, והטיפה ממיינת אותם לפי זווית. גם מנסרה, סילון דק של מים, תרסיס ממטרה וגביש זכוכית יכולים לחשוף חלק מן הספקטרום, אך התבנית תלויה בצורה ובמסלול האור.
החזרה פנימית אחת. היא בהירה יותר, אדום בחוץ וסגול בפנים. האזור הפנימי שלה נראה לעיתים בהיר יותר מפני שאור נוסף יוצא מטיפות בזוויות שבתוך הקשת.
שתי החזרות פנימיות. בכל החזרה אובד אור, ולכן היא חלשה יותר. סדר הצבעים מתהפך: סגול בחוץ ואדום בפנים. בין שתי הקשתות מופיעה רצועה כהה יחסית המכונה רצועת אלכסנדר.
לעיתים נראות ממש מתחת לקשת הראשית קשתות דקות נוספות בגוני ורוד וירוק. אלה קשתות עודפות, הנוצרות מהתאבכות של גלי אור שיצאו מן הטיפות במסלולים קרובים. כאן המודל הגאומטרי של קרניים כבר אינו מספיק, וצריך להתייחס לאור גם כגל. גודל הטיפות משפיע על המרווח ועל חדות הרצועות.
הציבו מנסרה מול אלומת שמש והקרינו על דף לבן. אין מנסרה? מלאו כוס שקופה במים, הכניסו לתוכה מראה קטנה בזווית והאירו בפנס חזק. החשיכו את החדר והזיזו את הדף עד שיופיע ספקטרום.
עמדו כשהשמש מאחוריכם ורססו ערפל מים לפנים. סובבו בעדינות את כיוון התרסיס עד שתופיע קשת. אל תכוונו מים לאנשים, לחשמל או לכביש.
בטיחות: לעולם אל תביטו ישירות בשמש ואל תמקדו אור שמש באמצעות זכוכית מגדלת. לניסוי בתוך בית השתמשו בפנס רגיל ולא בלייזר.
לא כל רצף צבעים בשמים הוא קשת. הילה סביב השמש או הירח נוצרת בדרך כלל משבירה בגבישי קרח בעננים גבוהים. עננים ססגוניים יכולים להציג צבעים עקב עקיפה והתאבכות בטיפות זעירות. צבעי שמן על מים ובועות סבון נובעים מהתאבכות בשכבות דקות. כולם מספרים סיפור על אור, אך הגאומטריה והחומר שונים.
טיפות טל יכולות ליצור קשת קרובה לקרקע. טיפות זעירות מאוד בערפל יוצרות לעיתים "קשת ערפל" רחבה וחיוורת, כמעט לבנה, משום שהעקיפה מטשטשת את הפרדת הצבעים.
גם הירח יכול לספק אור לקשת. קשת ירח נדירה וחלשה, נראית ליד גשם כשהירח בהיר ונמוך. בחושך העין מתקשה להבחין בצבעים ולכן היא עשויה להיראות לבנה, אף שמצלמה תקלוט צבע.
בני אדם פירשו קשתות הרבה לפני שהבינו אופטיקה. בסיפור המקראי הקשת היא אות לברית לאחר המבול. במיתולוגיה היוונית איריס היא שליחת האלים וקושרה לגשר צבעוני בין שמים וארץ. במסורת הנורדית ביפרוסט מחבר בין עולם בני האדם לעולם האלים. סיפורים אלה אינם הסבר מדעי, אך הם מלמדים כיצד תופעה נדירה, גדולה וחמקמקה הפכה לסמל של מעבר, תקווה והבטחה.
בעידן המודרני הקשת משמשת בהקשרים רבים. דגל השלום המזוהה עם איטליה מציג צבעי קשת עם המילה PACE. דגל הגאווה המקורי שעיצב גילברט בייקר בשנת 1978 השתמש בקשת כסמל למגוון ולקהילה, ובהמשך התקבעה גרסה של שישה צבעים. חשוב להבחין בין הסמל התרבותי לבין ספקטרום פיזיקלי: הסמל בוחר צבעים ומסדר אותם לפי מסר ועיצוב.
גם באמנות ובצילום הקשת מציבה אתגר: היא תלויה במיקום הצופה, ולכן אינה "נמצאת" מעל עץ מסוים באותו מובן שהעץ נמצא שם. צילום מקפיא את הגאומטריה של רגע אחד. ציור יכול לשנות אותה כדי לספר סיפור, אבל המחיר הוא לעיתים קשת בכיוון בלתי אפשרי ביחס לשמש.
לא. כשאתם נעים, גם נקודת התצפית משתנה וטיפות אחרות שולחות אור לעיניכם. הקשת אינה עצם בעל מיקום קבוע.
לא. צריך מקור אור מתאים וטיפות מים. מפל, ממטרה, רסס גלים או ערפל יכולים ליצור קשת גם ללא סערה.
לא בדיוק. כל עין מקבלת אור ממערך מעט שונה של טיפות. אפילו שתי העיניים שלכם אינן מקבלות אור מאותן טיפות ממש.
לא. זהו רצף ספקטרלי. שמות הצבעים עוזרים לנו לדבר עליו, אך אינם גבולות פיזיקליים חדים.
1. השמש מולכם והגשם מאחוריכם. מה הסיכוי לראות קשת ראשית לפניכם?
2. בקשת משנית, מדוע סדר הצבעים הפוך?
3. מהי הקשת השלמה מבחינה גאומטרית?
הפיזיקה הבסיסית של הקשת מובנת היטב, אך כל קשת אמיתית היא גם מדידה של אטמוספרה משתנה. התפלגות גודל הטיפות משפיעה על רוחב הקשת ועל קשתות עודפות. קיטוב האור משתנה לאורך הקשת ויכול לעזור בצילום ובהבנת פיזור. מעל ים, עננים או מפלים מתקבלות תבניות שונות מפני שהרקע, צפיפות הטיפות ותאורת הסביבה משתנים.
בפעם הבאה שאתם רואים קשת, אל תסתפקו בצילום. בדקו היכן השמש, חפשו קשת משנית, שימו לב לאזור הכהה ביניהן, ובחנו אם הצבעים חדים או חיוורים. בתוך דקה אחת השמים הופכים למעבדה.
העמוד מבחין בין הסבר פיזיקלי המבוסס על אופטיקה לבין משמעות תרבותית ופרשנות סמלית. הזוויות המצוינות הן בקירוב ומשתנות מעט עם אורך הגל ועם תנאי התצפית.